אוף. תקשיבו. אני יושב באיזה קפה בתל אביב. באתי למקד את הראש בכמה דברים שאני צריך אבל לידי יושב זוג שהכירו כנראה באיזו אפליקציה והבחורה באה ממש ממש נרגשת. אני רואה איך היא נרגשת. והם מדברים. על כל מיני דברים. אבל בעיקר על הקשרים הקודמים. והיא משתפת אותו בעדינות בקשר שהיה לה. והוא. מה אני אגיד לכם. הוא מחזיק בפה סכין ועל כל דבר שהיא מספרת על האקס הוא שולף איזה משפט מזלזל. בקיצור הוא היה מניאק איתך. ככה הוא אומר לה. והיא מתקפלת בכיסא. לא. אני לא חושבת שזה הסיפור. אני שמחה על הקשר שהיה עם כל הפאקים זה פשוט לא התאים אתה מבין. והוא מצחקק. זה נשמע שדי סבלת שם. אוף. היא מנסה להסביר לו שזה מורכב ושהיא לא רואה את הדברים ככה. והוא עם הסכין בפה ממשיך וממשיך. את פשוט חשבת שאת צריכה אותו אבל את לא. והיא עונה נכון. אבל אני שומע שהיא צורחת שזה ממש לא נכון. אוף. ואני לא מעז לסובב מבט אבל אני מרגיש איך היא מתקפלת בתוך הכיסא. ובאלי לקום אליה ולומר לה שמה שהיא מרגישה זה מה שקובע ולשלוף את הסכין מהפה של הבחור ולומר לו אחי מי חתך אותך בדרך שאתה ככה. ומרגע לרגע ניכר באוויר שנופל לה הפער בין האפליקציה לדייט. אוי. זה מבאס אותה נורא. ומפגישה שהתחילה בצבע סגול נושם נשאר פחמן דחוס. ועל כל התפרצות צחוק שלו היא פולטת נהמה דקה ואפורה של אכזבה. רגע משהו קורה. תקשיב, היא אומרת לו, אני חייבת לומר לך משהו, אתה .. אתה.. היא מגמגמת, נו תגידי תגידי באלי לצעוק לה. אתה מפתיע אותי. באיזה קטע הוא שואל. היית נשמע לי אחרת כשדיברנו לפני. לא יודעת. אתה.. אתה.. מה אני. תגידי. מה. הגישה שלך.. הגישה שלך קצת קשה. סליחה.. סליחה שאני אומרת כן.. אבל הגישה שלך קצת קשה.. הוא שותק. מה זאת אומרת קשה הוא שואל. והקול שלו הרבה פחות בטוח. לא יודעת. פשוט.. אתה.. לא יודעת.. ושניהם שותקים. וואיי האוויר פה לא זז. איזה שקטטטט קשה. וחשוב. איזה שקטטטט. נזמין חשבון הוא שואל. יאללה. היא אומרת. עליי. הוא אומר. לא. מפתאום. היא עונה. לא שאלתי הוא אומר. היא שותקת. הם קמים. ועצוב לי עליו. שככה הוא יודע. שככה הוא צריך כדי להרגיש חזק. ועליה. איזו אכזבה. אוף. ואני גם שמח לה. וגאה בה. היא לא התבלבלה מול מה שלא היה לה נעים. ואני רוצה לבכות וגם למחוא כפיים אבל אני בעיקר שוקע במחשבות על כל איפה שאני סכין ועל כל הפעמים שהמבוכה ניצחה אצלי את מה שהלב אמר.