המצב הנפשי שנקרא חוסן יכול להתפרש כמצב נוקשה של עמידה חזקה ואיתנה מול מה שקורה לנו ומול מה שאנחנו חווים ומרגישים, אך בהתבוננות עמוקה יותר חוסן זה אולי ההפך. חוסן זו האפשרות להיות בגמישות. בהקשבה. בתנועה רכה בתוך מה שקורה, בתוך מה שאנחנו עוברים. במילה חוסן יש את השורש לחוס, לחמול. חוסן זו האפשרות להיות בחמלה עצמית כשהמציאות משתבשת, לקבל את המצבים המשתנים בחיים ובנפש. במילה חוסן יש גם את השורש חיסון. ההבנה שהמציאות בחוץ היא הזמנה והזדמנות להתפתחות פנימית, גם קושי גדול שאנחנו חווים הוא פוטנציאל לחזק ולחסן את מי שאנחנו, גוף נפש רוח נשמה. המילה חוסן גם רומזת על המילה מחסה. אולי זו תזכורת שזו לא חולשה להישמר, להגן על עצמנו, לתפוס מחסה, לבקש מקלט עבור הנפש. חוזק זה להכיר בצרכים שלנו, בפגיעות, במקומות שבהם אנחנו זקוקים לפעמים להתמודד עם דברים גם דרך זהירות ומרחק. בתלמוד נאמר: "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז". מדוע? כי כמו בטבע, במקרה של רוח חזקה – עץ הארז החזק יישבר, אבל הקנה הרך והגמיש יתכופף וכשתעבור הרוח הוא ישוב להזדקף. וגם אנחנו, החוסן שלנו הוא האפשרות שלנו להתגמש, להסכים לעצמנו להרגיש, להיות בהקשבה ותנועה מתוך רכות וחמלה ולמצוא את הדרך האישית שמתאימה עבורנו.