1. פעם אחת שאל זקן אחד -שהיה אז בן עשרים- מכוכב החושך הצפוני שיגיד לו. שתק כוכב החושך הצפוני מרחק פארסק ואמר- דע לך שכל האור הוא רק לעשות טובה עם המפחדים ללכת עצומים. צחק הזקן וצעק ובכה עד שנרדם. כשהתעורר, גילה עילאי שהוא בשר ושיש לו גם באמצע. קם, לבש זמן ויצא החוצה בטן גב.
״טיוטה עם עיניים״ ״טיוטה עם עיניים״ מלמל לעצמו כל הדרך למשרד הפנים.
2. גברת דנינו -שהייתה רק הד של פתק בכותל – השתעלה בא בתור בקשה. והזקן, שכבר למד לדבר בעמידה, הגיש לה את כוכב החושך הצפוני שלבש. היא שקלה אותו על מאזניים של כוונות טובות ופסקה ״לא מספיק כבד״, "אתה צריך גם באמצע". עילאי חש איך החושך מתחיל להיקרע מעיניו ובכה ״יש לי גם באמצע, ״יש לי גם באמצע״. ״לא מספיק כבד״ פסקה גברת דנינו, ״לא מספיק כבד״. והעולם, שעד עכשיו היה צג קם וצחק וצעק עד שנרדם.
3. בסוף מה שהיה